<h1>פירוש הגט לרשב"ץ</h1>
<h2>דף פה.</h2>
בטופסי גטין שלנו יש כמה גמגומים בלשונות ודברים צריכים ביאור ואתן לבבי להאיר במאפל דבריהם, והתמהונות לשים במישור ומהשם אשאל עזר ובשמו אבטח ולא אכשל. בחמישי בשבת בשלשה עשר יום לירח תשרי שנת חמשת אלפים ומאה ותשעים ותשע לבריאת עולם למנין שאנו מונין כאן באנטובא מתא. יש לישאל למה לנו להאריך כל כך היה לנו לומר כך וכך לבריאת עולם ולא יותר כמו שאנו אומרי' בשאר שטרות בכך וכך לירח פלוני, והטעם משום דיש מקומות שמונין לחרבן הבית ויש לשמיטין ויש ליובלות או למלכות פרס בשטרות ש"פ לפני החרבן של בית שני שיבנה במהרה בימינו כדאית' פירקא קמא דעבודה זרה [ט' ע"א] גבי אי טעי תנא וכן בכמה מקומות ויש שמונין למלכות יון ובראשון ובאותם המקומות מונין לזמן אלכסנדר כמו שנדר לו שמעון הצדיק כשהיה בירושלם שרצה לשים צלמיו מזהב במקדש או למלכות אשר הם דרים שם לכבוד המלך אשר הם יושבים תחתיו. ואנחנו בארצות האלה אנו כותבים פרטים לבריאת עולם, ומלכי הארצות אינם מקפידים עלינו אם לא נכתוב למנין המלכות, והיינו למנין שאנו מונין כאן כלומר אבל זולתינו כותבין מנין אחר כל אחד כפי הרגלו ולפי מנהג ארצו. ודכוותיה איתא במתניתין [ע"ט ע"ב] כותב לשם מלכות שאינה הוגנת לשם מלכות מדי לשם יון לבנין הבית או לחרבן הבית תצא מזה ומזה. ובספרי' קדמונים כתוב בטופסי מנינא דרגילנא למימני. וכן בספר האלפסי והיא היא, לפי שאנו משנין ממנהג בבל ואית קדמין שהיו מונין למלכות פרס הוצרכו לפרש שאנו רגילין לעשות פרטי חשבוננו על בריאת עולם. בפלונית מתא בהרבה מקומות בספרד ובאשכנז כשהעיר גדולה כותבין במדינה פלונית, ובגלילי צרפת אינם נוהגים דמשמע לשון מדינה ארץ אחת כמו צרפת על דרך לשון לעז שלועזין מדינה פיי"ש אמנם מביאים ראיה לדבריהם שמצינו עיר גדולה נקראת מדינה. וראיה מפרק שני דמסכת שקלים [מ"א] כשם ששלחנות במקדש כך שלחנות במדינה וקורין לירושלם מדינה וכן בארץ ישמעאל קורין לירושלם ולמצרים ולדמשק מדינה, וכן בפרק (בתרא) [ששי] דנזיר [מ"ה ע"ב] חוץ (מנזיר) [מן הטמא] שבמדינה רוצה לומר ירושלם. ועוד ראיה מן המקרא (ואני) [אשר] בעילם המדינה [דניאל ח']. ועוד ראיה מפרק שני דתרומות [מ"ה] ר' יהודה אומר תורמין בצלים מן המדינה על הכפרים מפני שהוא מאכל פילוטיקוס. ועוד ראיה מהירושלמי דמגלה ר' סימון בשם ר' שמואל בר נחמני משפחה ומשפחה אלו הכפרים מדינה ומדינה אלו הכרכים עיר ועיר אלו העיירות. ואולי עד כאן לא נהגי בגלילי צרפת דלא ידעו שיעור עיר להקרא מדינה אם כאנטוכיא או כביתר או כיוצא באלו וכתבו מתא דמפקא מכרך ומפקא מכפר כמו שאמרו במתא במחסייא בפרקא קמא דכתובות [ד' ע"א]. דיתבא על מי בארות ועל מי מעיינת ועל נהר פו אנא יצחק ב"ר אברהם העומד היום באנטובא מתא דיתבא על מי בארת ועל מי מעיינת ועל נהר פו צביתי ברעות נפשי בדלא אניסנא ושבקית ופטרית יתיכי ליכי אנת אנתתי רבקה בת ר' גר העומד' היום במתא אנטובא דיתבא על מי בארת ועל מי מעיינת ועל נהר פו, דהוית אנתתי מן קדמ' דנא צביתי ברעות נפשי. פירוש גט שאינו מעושה, שאם היה מעושה ונתתיו בעל כרחי היה פסול כדאמרינן במתניתין [פ"ח ע"ב]. בדלא אניסנא, כלומר לא אנסו אותי עד שאמרתי רוצה אני דאם כן היה פסול מלבד אותם שכופין אותם להוציא. ושבקית ופטרית ותרוכית, צריך ליתן טעם למה לנו לכפול הדברים ולשלש והא בתר הכי איכא כי האי לישנא וכדו פטרית ושבקית. ועוד מאי ואו דהכא ושבקי[ת], היה לו לומר צביתי וכו', שבקית וכו', או צביתי למשבק ולהפטר, וכך הלשון היה צח שפי, ועוד מאי שנא דהכא כתיב ושבקית והדר ופטרית ובתר הכי פטרית והדר שבקית. ונראה לי דהכי הוא דהא דקאמר הכא צביתי ושבקית וכו' לא הוי ביאורו לומר שעכשו פוטר אותה דהיינו הא דקאמר בתר הכי, אלא מספר אשר בשכבר מצא בה ערות דבר לבית שמאי, ולבית הילל הקדיחה תבשילו או עשתה דברים לא ישרו בעיניו ולכך מקודם הניח אותה וזהו ושבקית, ואחר שעזבה נפטר ממנה שמכאן ואילך ידיו מסולקות ואמנם כאדם שנפטר מחבירו וזהו ופטרית תרגום של כריתות. ותרוכית גרשה מביתו על אודות ערות דבר או מצא בה ערות דבר רע בעיניו ולכך צריך לכתוב טעם בגט למה גרשה כי לכתחלה אסור לגרש אשתו אם לא עשתה עמו שלא כהוגן, וכן משמע בפרק (שני) [בתרא] דגיטין [צ' ע"א] דאתמר שם אמר ליה רב פפא לא מצא בה לא ערוה ולא דבר מהו, אמר ליה מדגלי ואמר גבי אונס וכו' עד מכלל דעד השתא מאי דעבד עבד, משמע דוקא דיעבד אבל לכתחלה אסור, וכן פסק רב אלפסי ולכך פטרית ושבקית מאותה שעה משום לא תחרש כדאמ' ליה רב משרשיא [שם] בלבו לגרשה ויושבת תחתיו ומשמשתו מהו קרי עלי' לא תחרוש על רעיך.
וכדו פטרית ושבקית ותרוכית יתיכי ליכי די תהויין רשאה ושלטאה בנפשייכי למהך להתנסבא לכל גבר די תיצביין ואינש לא ימחא בידיכי. וכדו עתה הוא מדבר שהוא עושה ע[כשיו] שמגרש אשתו ולכך פטרית לפני שבקית, כלו' נכרתת לגמרי ממני ונפטרת תרגום של כריתות, פטורין. ושביקין, כלומר אל תאמרי שאני פוטר אותך עד הזמן ידוע או בתנאי כלומר על מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם שאם כן הוא לא היה מניחה ועוזבה אף כי הוא פוטר אותה עכשיו יתכן כי לסוף הימים תחזור אליו אם תלך לבית אביה, ואם היה כן שאמר לה כך אינה מגורשת כדאמרינן [פ"ג ע"ב] הרי זה גטיך על מנת שלא תכנסי לבית אביך לעולם אין זה כריתות, ותרוכית כלומר אחרי שפטרתי ושבקית יתך הנני שולחך מביתי ולישנא דקרא נקט הכא ולמעלה ויצאה מביתו ושלחה מביתו. די תהויין וכו' לאפוקי מי שמגרש ונותן לה רשות להנשא לכל אדם חוץ מפלו' שאם היה כך היה פסול כדתנן [פ"ב ע"א] הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלו'. רבי אלעזר אומר מותר וחכמים אוסרים ולכך צריך לפרש לכל גבר די תיצביין דהלכה כחכמים, לכן סתם לן מתניתין כוותיה [פ"ה ע"א] הרי את מותרת לכל אדם, אלא אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לנתין ולממזר ולכל מי שיש קידושין אפי' בעבירה פסול. ועוד אצטריך לאפוקי שאין דעתו לומר שתהא מגורשת ממנו ואינה מותרת לכל אדם דכוותיה הוי ריח הגט כדאמר (ביבמות פרק החולץ) [בגיטין (פ"ב ע"ב)] ואשה גרושה מאישה אפי' אינה גרושה אלא מאישה כגון דאמר הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם.
מן יומא דנן ולעלם. כדאמ' בגמ' לאפוקי מדר' יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו דלדידיה לא איצטריך לומר מן יומא דנן ולעלם דכבר כת' זמן בגט, ולעלם כדאמ' בגמ' לאפוקי דבעי מיניה רבא מרב נחמן היום אי את אשתי ולמחר את אשתי מהו וכיוצא בזה אם היה בא בתוך הזמן הוה מצי למחות בה שלא תנשא כי אם היה בא בתוך הזמן לא היתה מגורשת ואפי' אם מת באותם הימים וכו', ובנוסחאות קדמוניות כתוב ואינש לא ימחא בידיכי משמאי כלומ' מכחי, בחסרון גט זה שלא יהא גט גמור אבל מ"מ היא אסורה בקרוביו באביו ובבנו ובאחיו אבל אין זה מחמת חסרון גט כלומר אע"פ שכתוב בגט לכל גבר די תיצביין, ה"פ הרי הגט אין בו משום תנאי ולא משום דבר אחר מכח תנאי אין בו משום חסרון אשר בעבורו תמנעי מלהנשא לכל מי שתרצי, אבל על כרחיך את אסורה לקרובי וזה אינו מכח תנאי דברי וחסרון לשון הגט כי בכל כחי צויתי לכתבו ולתת בו צוויין הצריכין לגט חשוב וטוב. והרי את מותרת לכל אדם. זהו גופו של גט כדתנן [פ"ה ע"א] גופו של גט הרי את מותרת לכל אדם. רבי יהודה אומ' ודן די יהוי ליכי מנאי, ולכך אנו כותבין כל הני לשונות לשופרא דגיטא, ואע"פ דהלכה כר' יהודה, וכן משמע מדשקלי וטרי (אליבא) [אליביה] אמוראים, מדאמר אביי מאן דכתיב גיטא לא ליכתוב ודין ביו"ד דמשמע דין וכו' ולא לכתוב איגרת ביו"ד וכיוצא בזה אלמא משמע כר' יהודה (אמר ליה) [אי נמי] אפילו תנא קמא סבירא ליה דכותבין הרי את וכו' ודין די יהוי ליכי וכו' אלא דלא הוי גופו של גט שהרי כמה יפויי לשון בגט. ופשיט דלא פליג ביה תנא קמא אלא סבירא ליה דגופו של גט הוי והרי את מותרת.
וד(י)ן די יהוי ליכי מינאי ספר תרוכין ואגרת שבוקין וגט פטורין. עד עתה מדבר ומגיד אל העדים אשר עשה, ועתה מדבר שדעתו (לבאר) [לגרשה] בגט זה ולא בדברים בעלמא כאשר יתכן להבין מתוך דבריו שדעתו לגרשה בדברים לבד במאמר פיו, והתורה אמרה ספר כריתות ספר כורתה ואין דבר אחר כורתה, ולכך קאמר ודן די יהוי ליכי מינאי כלומר זה הגט אפילו הנייר שלך כדתניא [ע"ה ע"א] הרי זה גיטך והנייר שלי אינה מגורשת. ומוקי לה כר' דאמר כל האומר על מנת כאומר מעכשו דמי דהלכתא כוותיה והגט מהו ומפרש ספר תרוכין לישנא דקרא ספר כריתות. רוצה לומר דבר הכורת בינו לבינה דהוי תרוכין, מגרשה ומשלחה מעל פניו ועתה כותב כל הלשונות של גט הכתובי' למעל' ולא בדברים, ובטופסים הקדמונים אין כתוב והרי את מותרת לכל אדם, ונראה דטעמא דידהו משום דסבירא ליה דהלכה כר' יהודה, וכן משמע על הא דקאמר מי בעינן ודן או לא בעינן ומסיק כולהו בעינן הכא נמי בעינן כלומר ואם התנאים למעלה ולא בדיבור. אך צריך ליתן טעם למה שינה הסדר תרוכין ושביקין ופטורי' ושינה מכל הסדרים הכתובים למעלה דכתב בספר תרוכין נראה הטעם דנקט תרוכין לישנא דקרא ספר כריתות ותירוכין לשון שלוח לישנא דקרא ושלחה מביתו ורבותינו הרגילו לשון גרושין במקום שלוחין, ותרגום של גרושין תרוכין כי (לא) תמצא גבי גרושין המגרש אשתו הרי את מגורשת והרבה כיוצא בזה חדלו מספר כי אין מספר לא אמר המשלח את אשתו הרי את משולחת ממני. אגרת שבוקין משום שהגט כשר על עלה של זית ועל קרן של פרה דלאו ספר הוא קרי ליה לגיטא אגרת. גט פטורין תרגום של כריתות ובספרים זקנים לא היה כתוב גט פטורין והביאו ראיה בגמר' קאמר מספר תרוכין דפטורין לא קאמר, ונראה טעמא דידהו דלא קאמ' דספר תרוכין הוי במקום גט פטורין ותרגום של ספר גט הוא, ותרוכין היינו גרושין וכריתות דמתרגמינן פטורין דהיינו שלוח. עוד טעם אחר למה לא כתבו פטורין משום דפטורי' לא משמע גרושין כדתנן [ס"ה ע"ב] האומר כתבו ותנו גט לאשתי גרשוה כתבו לה אגרת ותנו לה הרי אלו יכתבו ויתנו לה, פטרוה פרנסוה עשו לה כנימוס עשו לה כראוי לא אמר כלום ולכך תפסו תרוכין ושבוקין ולא פטורין דלא משמע. אף על גב דתרגום של ספר כריתות הוי גט פטורין, גבי צווי הבעל לא שייך האי לישנא ומשום הכי שבקוה להאי לישנא הקדמונים, והאחרונים דעתם כך וגט פטורים קאי על ודן די יהוי ליכי דקאי אגט עצמו האי לישנא דקרא, ומכל מקום נהגו לכתבו פירקא קמא (דנדרים) [דקידושין (ה' ע"ב)] וגם כתוב וכל הלשונות הללו לשון גט הם כדאמר במתניתין [גיטין ל"ב ע"ב] לא יועיל לא יעזוב לא ישלח לא יגרש וכו', לא יעזוב היינו שבוקין, לא ישלח היינו תרוכין דשלוח וגרוש חד לישנא הוא דכתיב [שמות י"א] בשלחו כלה גרש יגרש. והא דאין גט כתו' בלשון שאר שטרות שכתוב בהם בפנינו חתומי מטה בא פלוני ואמר לנו וכו' וזה אינו כן שהמקנה מדבר ולא העדים טעמ' הוי משום דכתוב [וכתב] ונתן שהמגרש כותב אני פלוני מגרש אשתי פלונית והעדים החתומים בו לכך כותבין אחר חתימתן... מן זכרון דברים וקנין אף על פי דפעמים קרקע נקנה בשטר אחרי אשר רוב הקניני' נעשים על ידי קנין והעדים נהגו לכתוב השטר בלשון שהעדים מדברים ומעידין שכך אמר המזכה אבל בגט צריך שכל דבריו מדברי המקנה כדכתי' וכתב ונתן, והעדים אחר דברי המגרש מעידים שכך אמר המקנה כלומר המגרש, ולכך ספר קודם לאגר' כי הספר חשיב טפי. ועוד דספר הוי לשון עברי ואגרת לשון ארמי, ויש ליתן טעם למה עזבו רבותינו לישנא דקרא דהיינו שלוח דכתיב ושלחה מביתו ותפשו לשון גרושין כמו ותרוכית ספר תרוכין וכן בכל מקום במשנה ובגמרא תפשו לשון גרושין לבד ולא לשון שלוח. ונראה משום דלשון שלוח משמע שתי לשונות האחד בלשון אדם שמשלח חבירו או שלחו ושב אליו לרצונו וזהו רובו של מקרא כמו ולא שלח יעקב [בראשית מ"ב], שלחה את הנער [שם מ"ג], ידה ליתד תשלחנה [שופטים ה'], שהוא לשון הושטה וכן ותשלח את אמתה [שמות ב'], שלח נא ביד תשלח [שם ד'], שאינו [שהִינו] שליחות שאדם משלח ש(י)לוחו לעשות שליחותו, וכן שולח ברשת רגליו [איוב י"ח], כי גם זה שילוח והושטה, וכהנה רבות עמו איש איש כפי ענינו, שלחו באש מקדשך [תהלים ע"ד], והנה יד שלוחה אלי [יחזקאל ב'], כל אחד מכל אלו לפי ענינו ומשמעות המקרא, ואין אחד מעני' הגרושין אך יש מלשו' הגרושין מעט, ושלחה מביתו [דברים כ"ד], וישלחהו ה' מגן עדן [בראשית ג'], וישלחם ביד פשעם [איוב ח'], על כן עזבו לשון שילוח שרובם אינם לשון גירושין ולקחו באור של שליח דכתוב גבי גרושי אשה, ושלחה מביתו שהוא לשון גרושין מפני שרוב שליח הוא חוזר לאחר שליחותו כמו שלוח היונה והעורב. ולקחו לשון גרושים דבר שאינו חוזר לרצונו כמו ויגרש אותם מאת פני פרעה [שמות י'], גרש לץ ויצא מדון [משלי כ"ב], ויגרשהו וילך [תהלים ל"ד], שבאלה אין ברשות השלוח לחזור וגרשתמו מפניך [שמות כ"ג] וכהנה רבות, ואם כן תרוכין במקום ושלחה מביתו באורו וגרשה כדפיר' לשון של גרושין תרוכין גט פטורין תרגום של כריתות ושבוקין לשון עזיבה כדפירש והוא מלשון עזובה תהיה [צפניה ב'], על כן יעזוב [בראשית ב'] לשון עזיבה לגמרי שלא ישוב, עוד טעם אחר למה עזבו רבותינו לשון שלוח על דעת קצת מדקדקים בלשון שלוח הקל שליח חוזר והכבד שלוח אינו חוזר. ובכתיבה אין חילוק בין הקל והכבד אם לא במקרא. על כן עזבו שלוח דלא לישתמע מן הקל דהוי שלוח חוזר, ורבותינו דרשו [יבמות קי"ג ע"ב] פרט למשולחת וחוזרת משום המקרא שהוא מן הכבד, ולפי הפשט מדכתב ושלחה והיתה לאיש אחר. ועוד יש לדקדק למה עזבו לשון הוצאה מלישנא דקרא ויצאה מביתו. והטעם דלא כתיב והוציאה דמשמע שהאיש מוציאה בגט אלא ויצאה מדעתה משמע שמספר ולאחר שתהיה מגורשת אז ויצאה מביתו, והיתה לאיש אחר. ובטופסי קדמונים כתוב בכל מקום בגט ופטרית ושבקית ותרוכית, אמנם באתי על דרך נסחאות שלנו הנוהגים בארצנו זה בצרפת ובגליליה.
כדת משה וישראל כמו שתקנו בקדושין כדת משה וישראל כדאיתא בפרק קמא דכתובות [ג' ע"א] דכל המקדש אדעתא דרבנן קא מקדש ואפקעינהו רבנן לקידושיה מיני' גבי צנועות ופרוצות גבי מאן דמגרש על תנאי אם לא באתי כמו כן נוכל לומר כל המגרש אדעתא דרבנן קמגרש וחכמים נתנו... לאשה אותם ד' אמות דהפקר בית דין הפקר והוי חצרה דדרשינן [גיטין ע"ז ע"א] אין לי אלא ידה גגה חצרה וקרפיפה מנין תלמוד לומר וכו' ואי לא כדת משה וישראל לא מגרש דארבע אמות אינה חצרה כי אם מדרבנן.
עד כאן לשון הגט דברים לא שמעתי קדמוני אדם ידעתי לדבר כזה האמנם העמידה הכתובה בגט העומד (קיום) [היום] וכן והמעיינת והבארת והנהרות שכותבין בגט דיתבא על נהר פלונית והחניכה שכותבין דאתקרי פלוני או המכונה פלונית וכיוצא בזה עם שאר הלכות הגט אסמוך על דברי רבותינו הקדמונים העתיקו בהם האמנם על לשון היפוי נתתי את לבבי לב אדם לפי קוצר דעתי והרואה ידינני לכף זכות כי לא הודעתי לחכם לכנות אלא למי שקטן ממני בחכמה ודן בקרקע לפני מי שגדול ממני ואבקש פניהם לדינני לכף זכות. עד כאן לשון מרש"ק זצ"ל.
